בעשירים ותשע לחודש חשוון, מתכנסים בני הכפרים מבעוד יום
אל מקום אחד, ובשעות הבוקר בעודם בצום, עולים אל ראש הר
כשבראשם הקייסים ובידיהם ספרי ה"אורית" (תורה).
העלייה אל ההר מלווה בהשתחוויות רבות. בראש ההר מתרכזים
הקייסים המוקפים במחיצה וקוראים בתורה וכן קטעים מספרי עזרא
ונחמיה.
ביום זה נאמרות תפילות, הזכרת נשמות ודרשות על שמירת התורה
והמסורת. בשעות אחר הצוהריים יורדים אל הכפר ושם הם שוברים
את הצום בזבחי בשר ובמאכלים, בשמחה ובריקודים.
הקייסים מסבירים את יסוד החג שזה מימי עזרא ונחמיה כאשר
כרתו כל בני ישראל שנאספו יחד בירושלים, ברית עם הקב"ה על
שמירת התורה וההיבדלות מגויי הארץ. לחג זה יש משמעות סמלית
לזיכרון הברית בקבלת התורה בהר סיני.
בארץ בני הקהילה ממשיכים לשמור את חג הסיגד מדי שנה ע"י
עלייה לירושלים ותפילה. |
